פגיעות מוחיות נרכשות קורות ברוב המקרים כתוצאה מכוח חיצוני הפוגע ברקמת המוח. הגורמים המובילים לחבלות ראש הם נפילות, תאונות דרכים, אלימות, פציעות ספורט ומלחמה.

על פי הערכה, בכל שנה מעל 40,000 בני אדם בישראל עוברים פגיעה מוחית נרכשת. מבחינה סטטיסטית, אוכלוסיה צעירה (מתחת לגיל 5, בין גילאי 15-24) ואוכלוסיה מבוגרת (מעל 75) חשופות יותר להיפגע מאשר קבוצות גיל אחרות.

ישנן מספר חלוקות לחבלות הראש עפ"י חומרת הפגיעה, מכניזם הפגיעה (סגורה מול חודרת) ומיקום הפגיעה (מקומית מול מפושטת). הטראומה לרקמת המוח נגרמת כתוצאה מתאוצה או תאוטה פתאומיים או משילוב של תנועה וחבלה לרקמת המוח. בנוסף לנזק הראשוני הנגרם בזמן הפגיעה קיימת פגיעה שניונית כתוצאה משינוי בזרימת הדם, תהליכי דלקת ושינוי בלחץ התוך גולגולתי.

(Glasgow Coma Scale (GCS) / Post Traumatic Amnesia (PTA, חבלת ראש קלה (13-14 GCS) מתרחשת כאשר אדם חווה, לפרק זמן קצר, שינוי במצבו המנטלי או אובדן הכרה.

הסוג הנפוץ ביותר המוגדר כחבלת ראש קלה הוא זעזוע מוח. לא פעם הפגיעה כלל אינה מאובחנת וכתוצאה מכך אדם עלול להפסיד את האפשרות בקבלת תמיכה רפואית ושיקום.

חבלת ראש בינונית (8-12 GCS) כוללת אובדן הכרה בין 15 דקות ל 6 שעות ופגיעה בזיכרון שלאחר החבלה (PTA) מתחת ל 24 שעות.

חבלת ראש קשה (3-7 GCS) כוללת אובדן הכרה ממושך מעל 6 שעות ופגיעה בזיכרון שלאחר החבלה (PTA), מעל 24 שעות. כל חבלת ראש, קלה או חמורה, עלולה לגרום לנכות זמנית או קבועה.

• זעזוע מוח – הסוג הנפוץ ביותר של פגיעת ראש.
• פציעות חודרות – חפצים אשר חודרים אל תוך הגולגולת.
• חבלות – דימום מוחי אשר נגרם כתוצאה ממכה ישירה לראש.
• פגיעה מוחית מפושטת – נזק הנגרם לרקמת המוח כתוצאה מכוחות גזירה.

הסימפטומים כתוצאה מחבלת הראש משתנים ותלויים באזור המוח שנפגע ויכולים לכלול פגיעה פיזיקאלית תחושתית, קוגניטיבית, תקשורתית, סוציאלית, רגשית והתנהגותית. ליקויים אלו עלולים לפגוע בצורה משמעותית ביכולתו של אדם לחיות בצורה עצמאית.

​שינויים קוגניטיביים (רשימה חלקית):

• ליקוי בקשב וריכוז.
• ליקוי זיכרון.
• ליקוי בפתרון בעיות.
• ליקוי בשיפוט.
• אובדן יכולות תקשורת (דיבור/קריאה/כתיבה) בצורה חלקית או מלאה.
• ליקוי בהבנת מושגים מופשטים.
• קושי בלמידת דברים חדשים.
•  

​​:שינויים גופניים

שיתוק מלא או חלקי.

ליקוי בקואורדינציה.

ליקויים תחושתיים.

פרכוסים.

הפרעות בשינה.

שינויים בפעילות המינית.

​:שינויים באישיות ובהתנהגות

קשיים בכישורים חברתיים.

קושי בתחושת אמפתיה וביכולת להזדהות.

נטייה להיות מרוכזים יותר בעצמם.

קושי בשליטה הרגשית.

סף גירוי ותסכול נמוכים.

התנהגות אגרסיבית ולא תואמת לסיטואציה.

שינויים קיצוניים במצב הרוח.

דיכאון.

היכולת לחזות את התוצאות התפקודיות בטווח הארוך תוך כדי תהליך השיקום היא חשובה לצורך תכנון והערכות בנוגע לשינוי באורח החיים, המשך הטיפול והצבת מטרות מתאימות. נכון להיום, לא קיים מבחן אשר מנבא יכולות התאוששות. קיים קושי רב לחזות איזה אדם יתאושש ועד לאיזה רמה. הפרוגנוזה תלויה בגורמים רבים כמו חומרת הפגיעה,  סוג הפגיעה, איזה אזורים במוח נפגעו, גיל, מחלות רקע, שימוש בחומרים ממכרים, מעמד סוציו-אקונומי ועוד.

קיימת מוסכמה כללית שאנשים מבוגרים ישיגו פחות שינויים תפקודיים לאורך זמן משתי סיבות עיקריות: מחלות רקע נוספות וחסר בתמיכה משפחתית.

אומנם, מירב השיפור לאחר הפגיעה יתרחש בשנה הראשונה לאחר הפגיעה, אך בספרות המקצועית הוצגו מקרים של שיפור גם לאחר 10 שנים וזאת בעקבות גמישותו של המוח ויכולתו להסתגל.

הידע לגבי תוחלת החיים הצפויה הוא בעל חשיבות רבה בבניית תוכנית השיקום ברמה התפקודית וברמה הכלכלית.

ככל שאדם ישיג יכולת תנועתית גבוהה יותר ולמשך זמן רב יותר לאחר חבלת הראש, כך תוחלת חייו תהיה גבוהה יותר. הגורמים העיקריים לקיצור תוחלת החיים הם חסר תנועתי וגסטרוסטום (הזנה ישירה לקיבה).

הפעולות הרפואיות הראשונות שמבוצעות באדם שנחבל בראשו הן פעולות מצילות חיים. לאחר שמצבו הרפואי מתייצב, יחל האדם בתהליך שיקום.

מטרת השיקום היא לעזור לאדם לנסות ולהשיג תפקוד עצמאי ככל הניתן. השיקום מורכב מצוות רב מקצועי שמטרתו לעזור למטופל להחלים ולסייע למוח בתהליכי למידה על מנת להשתקם במהירות ויעילות. הצוות כולל רופא שיקום, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, מרפא בעיסוק, פסיכולוג ו. חברי הצוות החשובים ביותר הם המטופל ובני משפחתו. חשוב לערב את בני המשפחה ככל הניתן בתהליך השיקום.

חשוב לזכור שתהליך השיקום יכול להמשך שנים. לאחר השחרור ממוסדות השיקום (בית חולים שיקומי, אשפוז יום) מצבו הרפואי של המטופל יציב ותשומת הלב עוברת לרכישת תפקוד והשתלבות במסגרות חברתיות שונות ופחות להפחתת חומרת הליקויים. יש צורך בהתארגנות המשפחה ליצירת מעטפת גמישה של טיפולים מוטוריים, קוגניטיביים והתנהגותיים, אשר תוכל להגיב לצרכיו המשתנים של האדם הפגוע.

כאשר אדם עובר פגיעה מוחית נרכשת, כל משפחתו וסביבתו הקרובה מושפעת מכך ומתרחש שינוי ניכר בכל תחומי החיים.

מחקרים הראו כי בני משפחה של אנשים אלו חווים תחושות של נטל, מצוקה, חרדה, כעס ודיכאון. אם אתה מטפל בבן זוג, בילד, בקרוב משפחה או בחבר קרוב, חשוב מאוד להכיר בכך ולחפש גורמי תמיכה, חברתיים ו/או מקצועיים.

• מעקב אחר השינויים באורח החיים, ביחסי הכוחות ובחלוקת התפקידים בבית ובמשפחה יכול לעזור בהתמודדות עם המצב החדש ובבחירת הטיפול הנכון.
• גיוס תמיכה ממעגלים שונים כגון משפחה, שכנים, חברים ואנשי מקצוע.
• אל תהפכו בעצמכם למטפלים במשרה מלאה. טיפול באדם עם לקויות דורש מאמץ רב הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית. חפשו במי ניתן להיעזר, מטפל סיעודי יכול לעזור עם משימות ביתיות כולל קניות, בישול, כביסה, ותחבורה בנוסף לטיפוח אישי כגון הלבשה, רחצה, פעילות גופנית, ותזכורות תרופות.
• דאגו לעצמכם – המשיכו לעסוק בפעילויות שאתם אוהבים ולפגוש חברים ומכרים, ולשמור ככל האפשר על אורח חייכם טרם האירוע. הקפידו על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית. אם אינכם מצליחים לדאוג לעצמכם, העזרו בסיוע מאחרים בעת הצורך.
• התאימו את ביתכם למצב החדש – רצוי יהיה לבצע הערכה של הצרכים ומיפוי של סכנות בבית בעזרת איש מקצוע.
• חשבו ותכננו לעתיד – דאגו להסדיר נושאים בריאותיים, משפטיים וכלכליים של בן המשפחה (צוואה, ייפוי כוח, חסכונות וטפסי אי החייאה) וכן לברר את זכויותיכם למול הגופים הביטוחיים והרפואיים.
• נסו לערב את בן המשפחה הפגוע בקבלת החלטות הנוגעות לו, נסו לעודד אותו להביע את רצונותיו במידה והוא  מסוגל לכך.