אטקסיה הוא מצב מגביל ומתסכל אשר בו לאנשים יש את היכולת לנוע, אך קיימת ירידה בשליטה ובבקרה תנועתית, בשיווי המשקל והקואורדינציה שיתמכו בתנועה. אטקסיה לרוב נגרמת כתוצאה מפגיעה באזורים במערכת העצבים המרכזית, בעיקר במוח הקטן ובגזע המוח, אך גם כחלק ממצב נוירולוגי אחר כמו: חבלות ראש, אירועים מוחיים, טרשת נפוצה, אנוקסיה, צריכה מופרזת של אלכוהול, גידולים ועוד.

האדם יכול לחוות קשיים בהליכה ואפילו בעמידה על רקע ליקוי בשיווי משקל. קשיים בשימוש בידיים על רקע ליקוי בקואורדינציה ורעד, הפרעות בדיבור ובבליעה, ליקוי ראייה ו/או בחילות הן גורם מתסכל נוסף המאתגר את עצמאותם.

אטקסיה צרבלרית

נגרמת כתוצאה מפגיעה בצרבלום (מוחון) או באחד מחיבוריו של המוחון למוח הגדול או לגזע המוח.  

המאפיינים הקליניים של אטקסיה כזו כוללים: ליקוי בקצב התנועה, ביצירת תנועה ובכוח של התנועה, קושי בשמירת מנח היציבה, רעד בתנועה, קושי באומדן מרחק, קושי בשינוי כיוון ומהירות של תנועה.

מאחר שהמוחון הוא בעל תפקיד חשוב בשליטה על תנועות העיניים, פגיעה במוחון יכולה להתבטא בהפרעה של תנועות העיניים, כגון קיום ניד (ניסטגמוס) או ליקוי בתנועות מעקב של העיניים (תנועה סקדית).

החלוקה האנטומית של הפגיעה במוחון היא זו אשר תשפיע על הסימנים הקליניים השונים:

פגיעה באזור המדיאלי (מרכזי) של המוחון – הורמיס, האונה הפלוקולונודולרית וגרעיני הצוהר, יובילו לליקוי ב: שליטה על תנועות רצוניות, תפיסת קו האמצע, שמירת מנח הראש והגו, ליקוי יציבה והליכה, דיסארטריה, ניסטגמוס והפרעות אחרות של תנועות העיניים.פגיעה באזורים הלטרלים (צידיים) של המוחון – המיספרות המוחון, אחראים על קואורדינציה של תנועה, טונוס בגפיים וויסות המבט, האטקסיה תתבטא בגוף באותו הצד של המוחון שנפגע. במצבים רבים הפגיעה היא משולבת ויש פגיעה בכל המוחון באופן מפושט. במצבים אלו הקליניקה תהיה משולבת.

​

אטקסיה וסטיבולרית

יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה המערבת את האוזן הפנימית, גזע המוח או הצרבלום. מאופיינת בקיום ניסטגמוס ללא דיסארתריה. הניסטגמוס הוא באופן טיפוסי חד-צדדי ומודגש במבט לצד הנגדי של הפגיעה הווסטיבולרית. כאשר מבקשים ממטופל עם אטקסיה וסטיבולרית לעמוד כששתי רגליו צמודות, הוא יהיה מסוגל לעשות זאת, אולם יתקשה לעשות כן כשעיניו יהיו עצומות.

​

אטקסיה תחושתית

נגרמת כתוצאה מפגיעה במסלולים ואזורים תחושתיים במערכת העצבים ההיקפית האחראיים על התחושה עמוקה. בבדיקה קלינית נוכל להתרשם מסימן רומברג חיובי, שבו המטופל מסוגל לעמוד על בסיס צר כשעיניו פקוחות, אך לא עצומות, וכן מתחושת מנח ותחושת רטט פגועות. לא יופיעו ורטיגו, ניסטגמוס ו/או דיסארטריה.

בחולים עם אטקסיה סנסורית נפוצות תלונות של נימול או דגדוג ברגליים. חולים אלו לרוב מדווחים על שיפור ההליכה כשהם מביטים ברגליהם בזמן ההליכה, או כשהם נעזרים במקל הליכה או יד של מלווה.

• דיסמטריה – נובעת מתזמון לקוי בין אגוניסט לאנטגוניסט. התנועה אינה חלקה וקיים קושי לעצור תנועה בנקודה סופית מדויקת. אמפליטודת התנועה לא מדויקת, קיים ליקוי בתזמון הפעילות השרירית.
• דיססינרגיה – תזמון תנועה לקוי בין שרירים אגוניסטים לאנטגוניסיטים ובין שרירים דיסטלים לפרוקסימלים במהלך   תנועה, דבר ההופך את התנועה לפחות חלקה.
• דיסדיאדיכוקינזיס – החלפת כיוון תנועה בצורה איטית ומגושמת.
• רעד פעולה.
• היפרמטריה – הפעלה מאוחרת של השריר הבולם את הפעולה תוביל לתנועתיות יתר מעבר לטווח הפעולה הרצוי.
• כתוצאה מפחד ליפול ו/או כישלון בתפקוד הגפיים המטופלים נוטים לקבע מפרקים על מנת לייצב את עצמם,להוריד את הרעד ולהעלות את תחושת הביטחון העצמי. אך כתוצאה מכך הם עלולים להפוך לפחות פעילים  ולפגוע בעצמאותם בתפקוד היומיומי.

• עידוד לתנועה ופתיחה של קיבועים.
• תרגול חוזרני, לאורך זמן של תרגילים ברמת קושי הולכת ועולה: הפחתת תמיכות, הגדלת אמפליטודת התנועה, הוספת משימה הדורשת תגובה ותנועה מהירה, שינויים בכיוון ובמהירות, הוספת דרגת מורכבות לתנועה, הגדלת דרישות ש"מ, הפחתת הריכוז במשימה.
• תרגול שיווי משקל ותגובות שיווי משקל. תרגול תגובות יציבתיות במנחים שונים.
• עידוד תנועות חלקות תוך עבודה על עצירת תנועה והתחלת תנועה בטווחים שונים.
• תרגול פעולות המחייבות השקעת כח קבועה באזור מסוים בעוד אזור אחר מבצע תנועה. תרגול תנועות הדורשות כח מתפרץ (קפיצה, ריצה, זריקת כדור).
•